ראשי מאמרים מאמרים של אושו אושו: האם אתם באמת אוהבים את ילדכם?
אושו: האם אתם באמת אוהבים את ילדכם?

 

על הורות, גידול ילדים, על אהבה ללאאושו, חינוך, ילדים, פריימל,אהבה
תנאים והתניות, הקשר למדיטציה  ומה שביניהם.


רק לתת לידה לילד זה לא להיות אם. זכרו, אחרת ישנן מאות אמהות על פני האדמה - ונראה שאין כל מתיקות. למעשה, אם תשאל את הפסיכולוגים הם יגידו בדיוק את ההפך.הם יגידו שהבעיה היחידה שצריכה להיפתר זאת האם. הפתולוגיה היחידה שמיליוני אנשים סובלים ממנה היא האם, ומה שהם אומרים הם אומרים לאחר חמישים שישים שנה של אנליזה של אלפי אנשים
.


המחלה של כולם באופן בסיסי מגיעה לנקודה אחת: שהיא ניתנה לך הועברה לך ע"י האם.  ישנם אנשיםשמפחדים מאישה; ואם אתה מפחד מהן אתה לא יכול לאהוב אותן.איך אהבה יכולה לצמוח מפחד? ומדוע אתה מפחד מאישה? בגלל שהילדות שלך נחייתה בפחד מהאימא שלך.

 

היא כל הזמן הייתה אחרייך,היא כל הזמן העירה לך.היא כל הזמן אמרה לך לעשות את זה ולא לעשות את זה-כמובן, לטובתך. היא שיתקה אותך,היא הרסה הרבה דברים בך. היא עשתה אותך מזויף מאחר והיא אמרה לך מהו הדבר הנכון לעשות,לא משנה אם אהבת את זה או לא,אם זה בספונטיות צמח ממך או לא,אתה חייב למלא הוראות. ואתה היית כה חסר אונים; ההשירדות שלך הייתה תלויה באם שלך,אז היית חייב להקשיב לה. היא התנתה אותך.וזה בגלל הפחד שלך מהאם שאתה מפחד מנשים.

 

ילד שאמת היה נשלט ע"י האם, שהורד לרמת ציות אבסולוטית, לא יהיה מסוגל לעשות אהבה עם אישה, בגלל שכאשר הוא יתקרב לאישה, פסיכולוגית הוא ייהפך לאימפוטנט. איך אתה יכוללעשות אהבה עם אמא שלך? לכן הרבה אנשים נעשים אימפוטנטים עם נשותיהם,אבל רק

עם הנשים שלהם. זה מוזר: למה הם לא אימפוטנטים עם זונות? מהסיבה הפשוטה, הם אינם יכולים לחשוב על אימא שלהם כזונה זה לא אפשרי.

 

הזונה הוא עולם נפרד. אבל הם יכולים לחשוב על אישתם כאימא,הם יכולים להקרין את האם, האישה נעשית פשוט למסך, הם רוצים שהאישה תטפל בהם כמו בילד קטן, ואם היא לא מטפלת בהם הם מרגישים נפגעים, אלפים של אנשים נויירוטים ואנשים פסיכיים מסתובבים בעולם בגלל האם.

 

בודהה אומר:"להיות אם  זה מתוק".הוא וודאי מתכוון למשהו אחר, לא יכול להיות שהוא מתכוון לאימא היהודייה! הוא מתכוון לא רק לתת לידה לילד; זה לא הופך אחת לאם,להיות אימהית זאת תופעה אחרת לגמרי. זה משהו אנושי לגמרי,זה להתעלות לעבור אל מעבר לחיתיות. אין לי שום דבר עם ביולוגיה, זוהי אהבה ,אהבה טהורה אהבה ללא התניות. כאשר אימא יכולה לאהוב ללא התניות-רק כאשר אימא יכולה לאהוב ללא התניות,הילד לומד את ההנאה של אהבה ללא התניות. הילד נהיה מסוגל לאהוב ללא התניות, ולהיות מסוגל לאהוב ללא התניות זה להיות דתי.

 

 

זה הדבר הקל ביותר לאישה לעשות.זה הדבר הקל לה ביותר מאחר והיא מוכנה לכך באופן טיבעי. היא רק על הקצה שבין להתעלות אל מעבר לביולוגיה דרך היותה אם.להיות אימהית משמעותה להיות מסוגלת לאהוב אהבה ללא תנאים,לאהוב את האדם בשביל ההנאה הצרופה של לאהוב, לעזור לאדם לגדול בשביל ההנאה הצרופה שיש בלראות מישהו גודל.

 

 

תן לילדיך את אהבתך,אבל אל תתן את האידיאולוגיות שלך,אל תעשה אותם קתולים וקומוניסטים, זה להרעיל אותם. אל תהפוך אותם להינדים וג'יינים ובודהיסטים, זה נורא הרסני. תן את אהבתך, תן את אהבתך המזינה ותן להם מספיק כוח לחקור מי הם,ועל מה בכלל כל המציאות הזאת. תן להם כל תמיכה על מנת שהם יוכלו ללכת אל תוך החיים האלו עם רוח הרפתקנות. אז אתה עוזר להם.אז אתה באמת מחנך אותם.בדרך כלל כל מה שקיים בשם החינוך הוא שום דבר מלבד חוסר חינוך.  חינוך אמיתי היא עזרה לאדם להיות עצמו.זה אפשרי

רק אם אתה אוהב אדם למענו,לא לשום מניע אחר.


אם ישנו מניע,האהבה שלך מזוהמת.אז אתה לא אבא אמיתי ולא אימא אמיתית.

 

 

כל הרעיון שילדים הם הרכוש שלכם הוא טעות.הוא נולדים דרכך אבל הם לא שייכים לך. לך יש עבר; להם יש רק עתיד.הם לא הולכים לחיות לפיך. לחיות לפיך יהיה כמעט שווה ללא לחיות בכלל. הם צריכים לחיות בהתאם לעצמם-בחופש,באחריות,בסכנה,באתגר.זו הדרך בה אחד נהיה חזק. הורים לאורך כל התקופות נשאו עימם את הרעיון שהילדים שייכים להם, ושהם צריכים להיות העתק שלהם.העתק הוא אינו דבר יפה, הקיום אינו מאמין בהעתקים הוא שמח על מקוריות.

 

 

ברגע שאתה מבין שהילדים שלך אינם שייכים לך-שהם שייכים לקיום-אתה צריך להיות מלא תודה לקיום שהוא בחר בך להיות מעבר לכמה ילדים יפים.אבל עליך לא להפריע בגדילה שלהם, בפוטנציאל שלהם.עליך לא לכפות את עצמך עליהם.הם אינם הולכים לחיות באותם הזמנים,

הם אינם הולכים להתמודד עם אותם הבעיות; הם יהיו חלק מעולם אחר.אל תכין אותם לעולם הזה, לחברה הזאת,לזמן הזה,בגלל שאז אתה תיצור בעיות בעבורם.הם ימצאו את עצמם לא מתאימים, לא מוכנים.

 

 

אתה צריך לעזור להם לגדול אל מעבר אליך,אתה צריך לעזור להם לא לחכות אותך. זוהי החובה האמיתית של ההורים,לעזור לילדים לא ליפול אל תוך חיקוי. ילדים הנם חקיינים, ובאופן טבעי את מי הם הולכים לחכות? ההורים הם האנשים הקרובים ביותר,עד לעכשיו ההורים נהנו אוד מכך שילדיהם הם בדיוק כמוהם. האב מרגיש גאה בכך שהבן שלו ממש כמוהו. הוא צריך להתבייש בכך שילדו הוא בדיוק כמוהו.אז תקופת חיים אחת התבזבזה; אז אין צורך בבנו-האב היה מספיק.בגלל הקונספציה המוטעית הזאת של גאווה,אנחנו יצרנו חברה של חקיינים.

כל הרעיון שלי הוא שהורים יפגשו את ילדיהם רק לעיתים,שיוכלו לשפוך את כך ליבם החוצה, והילדים יכירו את הוריהם רק כאהבה טהורה

 


מה יתנו אם או אב לילדיהם במתנה?

 

רק מודעות.עשו את הילד יותר מודע.הרשו חופש ואומרו להם: "היה ערני ונוע  עם חופש. אפילו אם עליך לטעות,אל תפחד,מאחר ואחד נהיה ערני דרך הטעויות, זה אנושי לטעות" אם אתה טועה עם ערנות רק דבר אחד יקרה: אתה לא תבצע את אותה הטעות עוד פעם ועוד פעם. ברגע שאתה תשגה אתה תתנסה בזה, אתה תעשה ערני בנוגע לזה, וזה ייעלם. זה יעשה אותך עשיר יותר, ואתה תתקדם קדימה חסר פחד.רק תזכור שלא משנה מה אתה עובר, היה יותר מודע. אם אתה אומר כן,אמור זאת עם מודעות אם אתה אומר לא אמור זאת עם ממודעות.

 

אל תיפגע כשילד אומר לא-בגלל שמי אתה שתתקן ילד? הוא בא דרכך,אתה רק מעבר. אל תיעשה דיקטטור-אהבה מעולם לא דיקטטורית,אם אתה לעולם לא מתנהג בדיקטטוריות אז טוב ורע נעלמים.אז אתה תאהב את שניהם, האהבה שלך תזרום ללא התניות. אם אתה באמת אוהב,אתה לא תחלק אותו מפני שחלוקה יוצרת סבל.אתה תעזור לו להישאר שלם מאחר ושלמות היא קדושה,השלם נותן אפשרויות אסתטיות ,פותח את הדלת לשיאים של חוויה.

 

איך אתה יכול לעזור לילד להישאר שלם? דבר אחד: הישאר ערני כדי שלא תחלק אותו באופן לא מודע. אל תגנה דבר. אם אתה מרגיש שזה מזיק לילד תאמר לילד שזה מזיק,אבל אל תאמר שזה רע, בגלל שכשאתה אומר מזיק אתה מציין עובדה,כשאתה אומר שזה אומר שזה רע אתה מביא הערכה אל תוך זה. תאמר מה מזיק,תאמר מה מועיל אבל אל תאמר טוב ורע.

 

מתי דאגה לאחר הופכת להפרעה?

 

ברגע שאידיאולוגיה נכנסת,דאגה נהפכת להפרעה,אהבה נעשית חמוצה,נעשית כמעט סוג של שנאה,וההגנה שלך נהפכת לכלא. אם את אימא תדאגי לילד.הוא צריך אותך, הוא לא יכול לשרוד בלעדייך,את הכרחית! הוא צריך אוכל, הוא צריך אהבה,הוא צריך דאגה, אבל הוא לא צריך את האידיאולוגיה שלך,הוא לא צריך את הכתבים שלך,הוא לא צריך  את האמונות שלך,הוא לא צריך את האידיליות שלך על איך הוא צריך להיות. הימנעי מאידיאולוגיות,אידיאלים,מטרות,סופים,ואז דאגה היא נהדרת,אז דאגה היא תמימה. אחרת דאגה היא ערמומית,כאשר אין אידיאולוגיה בדאגה שלך,את לא רוצה להפוך את הילד שלך לנוצרי, יהודי, מוסלמי, קומונסטי או פשיסטי,את לא רוצה שהילד שלך ייהפך לאיש עסקים או רופא או מהנדס...אין לך שום רעיונות בשביל הילד שלך.

 

את אומרת,:אני אוהב אותך וכשתגדל אתה תבחר-ותהיה מה שיהיה טיבעי לך להיות. הברכה שלי אתך...כל מה שלא תהיה.מצידי אתה מקובל וברוך. לא כשתעשה לנשיא המדינה  אני יאהב אותך, ואם תהיה רק נגר אז לא תהיה אהבה, אני אתבייש בך.לא רק כשתביא מדליית

זהב מאוניברסיטה תהיה מוזמן וכשתיכשל אני אתבייש בך,לא כשאתה טוב, מוסרי זה וזה תהיה ילדי ואחרת לא תהיה מזוהה עמי" . שאל את הפסיכיאטרים,הפסיכואנליטקאים,כל המקרים שמגיעים אליהם הם של הורים שדאגו יותר מידי. אבל הדאגה שלהם הייתה עיסקית:זה היה קר,זה היה מחושב. הם רצו חלק מהאמביציות שלהם להיות מוגשמות דרך הילד, אהבה צריכה ליהיות מתנת חינם,ברגע שיש עליה תג מחיר,זוהי לא עוד אהבה.

 

 

 

 

מאמרים קטגוריה

הרשמה לניוזלטר

מייל *

שאל אותנו שאלה

שם *
Invalid Input
טלפון
Invalid Input
שאלה *
Invalid Input

אושו בוידאו

משהו שמעולם לא מת
באנר
באנר